|
|
|
|
|
לוח שנה
|
מאמרים
דעת יחיד - על תמונתו של נסים קריספיל ''סעודה''צלם:  נסים קריספיל תמונה : "סעודה" דברי הקדמה נתבקשתי לבחור תמונה ולכתוב עליה חוות-דעת מעמיקה. זה לא שיש לי ידע מיוחד או יומרות אומנותיות, אבל איני אוהב להתחמק ממשימות, ואולי גם הוחמאתי מהפניה האישית. הצעד הראשון היה כמובן לבחור את התמונה, ומי שחושב שזו משימה קלה, שיקום! יכולתי כמובן לבחור את אחת מתמונות הנוף או הפרחים והציפורים שכולנו עושים עליהן וואוו ארוך, אבל זה היה מחטיא את המטרה, כי מה כבר אפשר להגיד על תמונה כזאת למעט קצת ביקורת טכנית, לטוב ולרע? לאחר התלבטות לא קלה ועיון במספר רב של תמונות מאלה שעלו לאתר לאחרונה בחרתי בתמונתו של נסים קריספיל: "סעודה". רקע ותיאור תוכן : התמונה "סעודה" מביאה אלינו את סיפורו של העולם השלישי. עולם בו שבע נפשות משתתפות בארוחה מצלחת פח אחת מצופה אמייל מתקלף, והמזון שמה שיש בה היה עולה על צלחת (החרסינה) של סועד יחיד במערב. למען האמת, האוכל על הצלחת במערב היה מוגש בהרבה יותר הידור ואיכות מזו שבתמונה, והיה מוגש על מפה עם סכו"מ נירוסטה מהודר. כאן, לעומת זאת, הוא נאכל מצלחת משותפת אחת בידיים חשופות אשר מזכירות מקורים של ציפורי טרף. הסועדים לא רעבים ללחם. יש להם אפונים ואפילו עוף. קשה לומר מהתמונה עד כמה העוף הזה הוא אורח קבוע על שולחנם, אך ברור שבעולמם שלהם הם אינם דווקא מהמסכנים. עיון בפרטים מגלה לנו את שרידי הפיתות שנאפו באפיה ביתית מקמח גס, ומשמשות גם כסכו"מ. יש ביניהם זקנים שידיהם מקומטות וצעירים יותר, כנראה משפחה גרעינית, אולי אפילו שלושה דורות. ידי כולם שחומות, מה שמעיד על מוצאם. במונחי העולם השלישי הם גם לבושים לא רע. אבל רק במונחי העולם השלישי! לשניים מהם מבצבצים שרוולי החולצה במרושל מתוך שרוולי מעיל עליון , ולפחות באחד מהשרוולים ניתן להבחין בחור שאיש לא טרח לתקנו. נרצה או לא, התמונה מכריחה את הצופה בה לערוך השוואות "בינם" "לבינינו", ולנקוט עמדה על הצדק והאופן בו מחולקים משאבי העולם. את כל זאת אנו למדים מהתבוננות בפרטי הצילום, ומבלי שראינו שום פרט מזהה מהמצולמים זולת קצות ידיהם. אך יש בצילום גם מסר נוסף, סמוי וחשוב לא פחות , והוא שזווית המבט שלנו על השולחן היא מלמעלה למטה! האם זה מקרי, או שמא הצלם התכוון בכך להזכיר לנו הצופים, מהעולם החומרי בעל המצלמות היקרות, שאנו רואים עצמנו מעליהם? מעל אנשי העולם השלישי חסרי הפנים, ולכן גם חסרי הזהות האישית? בעניין הזהות, הבחירה היא ללא ספק מכוונת. הצלם לא רצה שנראה יותר מאשר את קצות ידיהם ולכן, בנוסף לזווית הצילום האנכית הוא גם דאג לחתוך את התמונה לפורמט כמעט רבוע, ולסלק ממנה כל דבר אחר מלבד השולחן והידיים ובכך הוא הפך את התמונה מתמונה של משפחה אחת מסוימת לתמונה כללית, אבטיפוס מייצג של העולם השלישי כולו. עד כאן לצד התוכני של התמונה, והרי שום תמונה אינה יכולה לעמוד מבלי הצד החזותי שלה תיאור חזותי : הצד החזותי של התמונה הוא השער אשר מכניס אותנו לתוכן המצולם. אם התמונה לא תמשוך את תשומת לבנו במבט הראשון וממש תצוד את תשומת לבנו באופן שיעורר בנו עניין, היא פשוט תיבלע בהמון התמונות שאנו מוצפים בהן והמסר, ראוי וחזק ככל שיהיה, ילך לאיבוד. גם את מבחן משיכת תשומת הלב והעניין התמונה "סעודה" עוברת בכבוד. כתם הצבע הבהיר, הגדול והעגול של השולחן מושך היטב את העין, במיוחד עם סימון המטרה הלבן של הצלחת במרכזו, ועם שבע הזרועות המושטות כחיצים לכיוון מרכז המטרה. השילוב של גיאומטריה חזקה עם גושי צבע גדולים, כאשר הצבעים רוויים היטב כמעט עד גבול הטבעיות אך אפילו לא טיפה מעבר לכך, עושה היטב את העבודה , אך פטור בלא הערה אחת או שתיים על חולשותיה הרי אי אפשר הערות : הדבר הראשון שמפריע לעין שלי הוא שזווית הצילום אינה בדיוק אנכית, אלא מעט אלכסונית. החיתוך נעשה מעט ברשלנות, או לפחות כך זה מורגש, כאשר השולחן חתוך במקצת משמאל וחתוך הרבה בחלקו התחתון , בעוד שיש מרווח גדול (ומיותר, לטעמי) מעל לשולחן בצד העליון של התמונה. אולי זו רק הנוקדנות שלי, אך העין שלי מרגישה שלא בנוח עם העובדה שהצלחת אינה בדיוק במרכז השולחן, וממש בא לי לרוץ ולהזיז אותה. מאידך, אולי זה דווקא טוב שנשארה כאן קצת אי שלמות, כמשל לחוסר השלמות השורר בעולמם של הסועדים. באותו ההקשר גם מפריע לי שהזרועות סביב השולחן מחולקות באופן מאד לא אחיד , ואני מתקשה להבין מדוע הצטופפו כולם בצדו העליון והותירו רווח של מקום ריק בחזית. יתכן שיש לכך הסבר פשוט בנסיבות בהן צולמה התמונה , כמו למשל שהמקום הריק הינו מקומו של הצלם שפרש מהשולחן לצורך הצילום. אבל למרות שחידות בדרך כלל מוסיפות עניין לתמונות, אני חושב שחידות מסוג זה צריכות להיות ברות פתרון מההתבוננות בתמונה עצמה. ביקורת טכנית : ההערה האחרונה מתייחסת לצד הטכני. התמונה קצת מגורענת והסיבה לכך היא כנראה בגלל תנאי תאורה החלשים ואני תוהה האם לא ניתן היה להפחית את הגרעיניות בעיבוד או בבחירה אחרת של נתוני הצילום אך בהעדר נתוני EXIF קשה לי לשפוט על כך בעצמי. מהליקויים שציינתי יש ללא ספק כאלה שלא היה ניתן לשנותם בתנאי הצילום שהיו במקום, שעל פי כל הסימנים לא היה מבוים ולפיכך אני נשאר רק אם הערה אחת ותהייה אחת: החיתוך נעשה בצורה שנראית על פניה כרשלנית ואני תוהה מדוע ? לסיכום : תמונה טובה, לטעמי, היא תמונה שמעוררת בנו רגש כלשהו, ואם התמונה מצליחה גם לגרום לנו למעורבות, למחשבה ולנקיטת עמדה, הרי זה משובח. הרבה מילים נשפכו על נושא האומנות המגויסת ועל השאלה האם אמירה, פוליטית למשל- מעלה או מורידה את ערכה של יצירת אומנות. בבחירת התמונה "סעודה" ובפרשנות שלי עליה בחרתי במפורש צד בוויכוח הזה. בחרתי לראות באמירה את החלק החשוב, ואת הצורה הגרפית כמשהו שתכליתו לשרת את האמירה. בהתאם לכך גם הקדשתי את רוב התייחסותי לפירוש תוכן המסרים שהתמונה העבירה לי, ופטרתי את הדיון בטכניקה, בקומפוזיציה ובצבעוניות במילים ספורות.התמונה הזאת נחשבת טובה בעיני לא בגלל איכותה הטכנית וההקפדה על מה שנקרא "איכויות צילומיות" אלא בגלל הסיפור ה"חזק" שבה, למרות שבצד הצילומי יש בהחלט מה לשפר בה. זו כמובן דעתי, דעת יחיד, ויש בהחלט מקום גם לדעות אחרות. מאד אשמח אם בתגובה לדעת היחיד הזאת יתפתח כאן דיון שיעסוק בדיוק בשאלות היורדות לשורש תכלית האומנות בכלל והאומנות המגויסת בפרט, ואני מבטיח להיות שותף פעיל בכל דיון כזה.
28-02-09 17:12 ארכיון מאמריםתגובות
תגובות
מבקרים אחרונים
|
| 
| 
| 
| 
| 
ראייה וכתבה נהדרת כל הכבוד תמונה כזו נבלעת בקלות יתרה באתר הזה כי היא נופלת טכנית, כל הכבוד אהבתי את הכתיבה .